האם הדרך שלי יוצרת אותי או שאני יוצרת את הדרך?

חברה חכמה אמרה לי אתמול שאנחנו בעצם עושים צעדים, ואז מסתכלים אחורה והנה נוצרה דרך.

אז מהי הדרך שלנו? אנחנו מגיעים לחיים עם אור זוהר פנימי שמאותת לנו, מסמן לנו מי אנחנו ומה אנו רוצים, וזה לא תמיד זה עולה בקנה אחד עם ציפיות הסביבה, שמנחה אותנו ללכת בדרך אחרת. אנשים שאנחנו יקרים ללבם ורוצים בשבילנו את הטוב ביותר, מפנים אותנו לדרך שבה הם הלכו. ואולי מפנים אותנו לדרך כזו שלא הלכו בה, והם רוצים אותה בשבילנו, כי הם חושבים שכך יהיה לנו טוב יותר בחיים. זה טבעי ומובן.

יש בינינו השלמים עם הדרך שהסביבה התוותה להם, זה עולה בקנה אחד עם רצונם והדרך שלהם ברורה.

ויש בינינו שדרכם לא ממש ברורה להם. הם מקבלים סימנים הנחיות סותרים, מתבלבלים בדרך, לא יודעים מה שייך להם ומה אחרים שתלו בהם. מה אורגני למהותם, ומה בעצם גורם להם סבל, ובכל זאת עושים אותו רק כדי לרצות את הסביבה.

וגם אם מצאנו היכן אנו רוצים להניח את הרגל לצעד הבא, הקשיים בדרך להגשמת החלומות לא מקלים עלינו לעשות את האבחנה, כי גם אם זה משהו שאתה מאוד אוהב לעשות, וגורם לך שמחה בכל מהותך, לא תמיד זה מתגשם לך. ולא חסרות סיבות לכך: לא תמיד העיתוי נכון, כי הזמן לא מתאים ואתה עדיין לא מוכן או כי החיים, זורקים עליך מטלות אחרות, אחריות אחרת שלא מאפשרת לך להתפנות למה שתכננת.

קונפליקט הוא חלק מהיום יום שלנו, בכל רגע כמעט יש לנו בחירה לעשות. גם לא להחליט זו בהחלט בחירה. בקלות אני יכולה להילחץ, לכעוס על עצמי, על אחרים, להרגיש לא מספיק מהירה, חשובה או יעילה.

אז מה בעצם אני יכולה לעשות? להרפות. כן, להרפות ולהקשיב. לנשום עמוק, לתת לגוף שלי את החמצן שהוא זקוק לו. לאפשר למערכת הכל כך חכמה שנקראת הגוף שלי, לעשות את עבודתה. לשמור על בריאותי, לשמור על שלוות נפשי. להקשיב למה שהנפש שלי רוצה לומר לי. לדעת שהכול בסדר.

כשאני בשלווה, וכשאני מרוכזת יש לי אפשרות לספוג את הסביבה עם פחות רעשים. פחות רעשים, שנובעים בעצם מתוכי - מהמשמעות שאני נותנת למה שקורה. אני קולטת את הסביבה באופן יותר ניטרלי, אם רק אני מרפה ונותנת לדרך להוביל אותי.

וכשאני מכירה את הנר הפנימי שלי, ויודעת לאן הוא מוביל אותי - יש סיכוי שאגיע למחוז חפצי.

וגם, תמיד אראה רק כמה צעדים לפני - כמו תאורה של פנסי מכונית בכביש מכוסה ערפל בלילה - ולשם כך אני זקוקה להרבה מאד אמונה.

אז איך אדע שמה שאני באמת רוצה, מה שלטובתי הגבוהה, מתקיים? המצפן הפנימי מראה לי. האושר הפנימי הקטן, הטהור - ההתבהרות והחיוך הפנימי שעולה בי כשאני במקום החדש - בא לאותת לי, שהנה מה שאני זקוקה לו נמצא כאן.

המנוחה הזאת של הנפש המתעוררת, ובאה להתכרבל בחיקי כמו כלבלב פומרניאן קטן שקיבל בית חדש - היא המסמנת לי שהגעתי הביתה.

השקט הנפשי הזה מגיע טיפין טיפין. נבנה צעד אחר צעד עם ההליכה קדימה, עם האמונה שיש סדר בדברים. שעליי רק להקשיב ולעשות - לעשות ולהקשיב, ללב שלי ולסימנים שמופיעים בסביבה המבטיחים לי ברובד הכי עמוק, שאני לא לבד בעולם. שיש מי שדואג לי מלמעלה!

אשמח לקבל מכם תגובות ושיתוף חוויות.

ואם אתם כבר כאן באתר שלי, אתם מוזמנים לשוטט (בסרגל הטאבים שבראש הדף) להתרשם וליהנות.

בברכת שפע והגשמה.

ממני באהבה,

יפה תוסיה כהן