מי מתחזה? זה מיקו :)

אני פוקחת עיניים הבוקר ונתקלת במאמר שמספר לי, שיש כזה דבר שנקרא 'תסמונת המתחזה'.

ומה זה אומר? אני פוחדת שיגלו שאני 'זיוף', הן בעבודה והן בחיי האישיים. שאם אני מצליחה במשהו, זה מקרי, לא אני אחראית להצלחה הזאת שלי, שהיה לי מזל, ובפעם הבאה המזל הזה יכול גם לא להגיע.

היא ביצ'ית התסמונת הזאת: אתה עושה ומצליח, אבל לא יכול לקבל לעצמך את הקרדיט למה שעשית. אתה כל כך לא בטוח ביכולות שלך, פוחד מהצלחה וכל כך חרד, שאתה מייחס את ההצלחה לכוחות אחרים, לאנשים אחרים, למזל ולנסיבות. בטוח שהנה תכף יגלו את התרמית שלך ויפטרו אותך או ייפטרו ממך.

ככל שאתה מאתגר את עצמך יותר, יוצא מאזור הנוחות שלך ומתפתח, סביר להניח שתחווה חרדות ביצוע גדולות יותר, כי אלה מקומות שעדיין לא בטוחים עבורך. בטוח - שיותר בטוח, להישאר קטן ומחוץ לאור הזרקורים..

כשהעליתי את הצגת היחיד שלי 'אנא, פאיזה' ב'פסטיבל תיאטרונטו 2000', זכיתי בפרס היחיד באותה שנה. הייתי בשוק מוחלט. לא ממש האמנתי למה שקורה, לא עיכלתי את ההצלחה, זה היה ממש מפחיד! המשכתי לתת. נתתי את כל מה שהיה לי, והיה לי הרבה לתת. אבל הרגשתי כמו זומבי, אני עצמי מחוץ למה שקורה, לא באמת שם, אלא בתוך ענן של אשליה ופחד. ייחסתי את ההצלחה לכל מי שסביבי, רק לא לעצמי. וגם, ובעיקר ייחסתי את זה לכוח עליון שמנחה אותי: זה לא אני, אני רק צינור.

היום, כשאני מסתכלת על הדברים אני מבינה, שאכן הפחדים מלווים וימשיכו ללוות, אבל יש כלים להתמודד. המוח, שבתורות המזרח מוגדר כ'הקוף המפטפט' ממשיך לפטפט. כל הדעות שיש לנו על עצמנו ועל העולם, יצופו כל הזמן, כי זה מה שהם יודעים לעשות. המוח מתורגל להגן עלינו, להשאיר אותנו בטוחים במקום המוגבל שלנו. אם רוצים להמשיך ליהנות מעשייה והתפתחות, צריך למצוא את הדרך לעקוף ולתת למודעות לחדור ולהבריא את עצמנו - לעקוף את הפחד ולא לאפשר לו לגרום לדחיינות, פרפקציוניזם ושאר מרעין בישין שמעכבים את הגשמת החלומות שלנו.

אשמח לקבל מכם תגובות ושיתוף חוויות.

ואם אתם כבר כאן, אתם מוזמנים לשוטט באתר שלי

(בסרגל הטאבים שבראש הדף), להתרשם וליהנות.

בברכת שבת גשומה וברוכה ושבוע מאיר ושופע,

ממני באהבה,

יפה תוסיה כהן