מה בין אהבה עצמית ואהבת הזולת

שבת זה זמן מעולה בשבילי להגיה ומחשבה, זמן שמופרד מהימים האחרים שמוקדשים לעשייה.

הזמן הזה של ההרהור מאפשר לי שקט וכניסה פנימה לתוך עצמי, חיבור לרגשות שלי, הסתכלות על מה שזקוק עכשיו לתשומת לב נוספת. מה עיקר ומה טפל, ומה צריך לכוון מחדש.

ההתמקדות בצמיחה שלי ובמתנות שיש לי לתת לעולם הוא תהליך מרגש ומשמח, שדורש העזה ואמונה.

ואחד הדברים שעולים מתוך החקר הזה הוא, שמה שיש לי לתת לאחרים חייב להינתן לי עצמי תחילה. שאהבה עצמית מאפשרת לי לאהוב אחרים, וכשמקבלת את המתנות שיש לי ונהנית מקיומן - יכולה בשמחה לתת אותן לאחרים.

אם חלילה אני לא מקבלת את עצמי - שופטת את עצמי, משווה את עצמי לאחרים, לא בוטחת ביכולות שלי, יורדת על עצמי שאני לא עושה מספיק או לא יפה מספיק, חכמה מספיק, נחמדה מספיק, אוהבת מספיק - אני בעצם מתרגלת דחייה עצמית שלא מאפשרת לי לחלוק את מתנותיי עם העולם.

אז מה יכולה לעשות? נותנת לעצמי אהבה בכל יום מתוך ידיעה שאני מספיקה ואני אהובה. שיש לי את כל מה שצריך על מנת להגשים את עצמי בעולם הזה. שאני טובה. שעושה מספיק, ומגיע לי להרגיש טוב. שמגיע לי -מתוקף היותי על האדמה הזאת - להיות נאהבת ומצליחה, לחיות ברווחה, בהגשמה ובצוותא עם הקהילה שבה אני בוחרת.

כן, מסקנה מלבבת :) קודם אני זו שנהנית מהמתנות שלי.

מה שיפה בכל התהליך הזה הוא, שחופש הצמיחה והיצירה שאני מאפשרת לעצמי, מעודד אחרים ומאפשר גם להם ליצור ולצמוח.

ברגע שאנחנו לוקחים לעצמנו את החופש להיות מי שאנחנו בביטחון, בלב פתוח ורחב - אזי אנחנו מהווים השראה לאנשים סביבנו.

ובעצם, זו המתנה הכי גדולה שאנו יכולים לתת לעולם - להיות דוגמה לשמחה ורצון טוב.

אשמח לקבל מכם תגובות ושיתוף חוויות.

ואם אתם כבר כאן באתר שלי, אתם מוזמנים לשוטט

(בסרגל הטאבים שבראש הדף), להתרשם וליהנות.

בברכת שבת ברוכה ושבוע מלא שפע,

ממני באהבה,

יפה תוסיה כהן