האם ציפיות הן רק לכריות?

הציפיות שלי מעצמי הן לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה - ברגע זה. למה אני מתכוונת ?

במשך השנים למדתי שמה שאני יכולה לעשות הוא תמיד יחסי למצב שלי ברגע הזה, ולמה שקורה סביבי. הרי איני יכולה לעשות את מה שאיני יכולה לעשות! אין מה לשפוט את העשייה שלי או לבוא בטענות לאף אחד, בטח לא לעצמי.

לא תמיד היחס שלי לעצמי היה מתון ומקבל כמו היום. נולדתי עם ציפיות גדולות רקומות על השמיכה בעריסה. אימא ציפתה ממני להיות ילדה למופת - שקטה ומנומסת, לא מפריעה, מכבדת ומצליחה בלימודים. חוויתי ציפייה שאתאים את עצמי למודל שלא הבנתי עד הסוף, המודל להיות ילדה מחונכת, כדי שידעו שגם אמנית יכולה לגדל ילדה מוצלחת.

ההסכם הבלתי כתוב בין אימא לביני היה, שהיא תאהב אותי ותדאג לי תמורת זה שאהיה ילדה טובה. אימי עבדה קשה כדי לקיים את חלקה בהסכם הזה. חלומה היה שאהיה מורה! - סמל הסטטוס והמופת של פעם. היא בשום אופן לא רצתה שאהיה 'ארטיסטית' כהגדרתה - זמרת, שחקנית, או חלילה רקדנית. אולי רק בתור 'הובי' - תחביב. להיות 'ארטיסטית' נחשב נחות ובוודאי מסוכן. חיים שלא ראויים לאף אחד בעולם ממנו באה - מצרים של שנות השלושים והארבעים, קהיר בירת האורות והשעשועים של תקופת המלך פארוק - בטח לא לאישה, שרוצה להקים משפחה.

הפכתי לילדה שקטה, אחראית ורצינית, עם דוק של עצבות וצורך לרצות ולפצות. רגישה מאד למצבי רוח ולדרישות סביבי - ילדה כמעט שקופה.

המסרים מבלבלים הן בתחום האמנות והן בזוגיות. בעניין הבמה - האהבה והמסירות שאימי הפגינה, כשהקדישה את חייה והפכה למספר אחד בתחומה - הייתה מבחינתי דוגמה ומופת, ועם זאת לא הורשתי להתקרב לשם, בטח לא כל כולי, כדי שלא אפגע, שלא יהיו לי 'חיים קשים כמו שלה'.

ובתחום הזוגיות המסר היה, שזוגיות יכולה להיות טובה ומתגמלת, אבל את אף פעם לא יכולה לדעת 'עם מי תיפלי' ויכולים לפגוע בך, לנצל אותך ולבגוד בך. אם את רוצה שקט נפשי ורווחה בחיים, עדיף לך לבד.

חיי הפכו לריקוד טנגו בלתי פוסק של צעד קדימה ושניים אחורה בכל התחומים. רציתי את חיי הבמה, וחיי הזוגיות, והלכתי למקומות האלה, אבל כשנעשה קשה מידי ולא מובן, מאיים ומפחיד ברחתי. נכנסתי ליחסים כשאני מציינת לעצמי את דרכי המילוט.

אני משערת שאני לא שונה מרבים אחרים. לכל אחד הסיפור שלו והמסע שהוא עושה כדי למצוא את דרכו.

גם היום יש ציפיות והן - שלי מעצמי ושל הסביבה ממני, ובמענה להן אני עושה כמיטב יכולתי, ומהטעויות משתדלת ללמוד. מזכירה לעצמי את האהבה והתשוקה שיש לי לבמה, לזוגיות - לחיים עצמם. מלמדת את עצמי צעדים חדשים, כדי שהטנגו יהפוך לאט לאט להורה אדמה - צעדים ודילוגים קדימה, ביחד, בזוגות ובמעגל תומך ומפרה, בשמחה וציפייה לעתיד חדש ומואר.

אשמח לקבל מכם תגובות ושיתוף חוויות.

ואם אתם כבר כאן באתר שלי, אתם מוזמנים לשוטט

(בסרגל הטאבים שבראש הדף), להתרשם וליהנות.

בברכת שפע והגשמה.

ממני באהבה,

יפה תוסיה כהן